תחום המתורגמנות ממוסד רק במספר תחומים במגזר הציבורי, אם כי השינויים בשני תחומים: המשפט והבריאות, ישפיעו לדעתי גם על המגזרים האחרים.
- בתחום הפלילי – על פי סדר הדין הפלילי קיימת חובה של המדינה לספק מתורגמן לאדם הזקוק לכך. ספקי התרגום אינם בתי-המשפט, אלא חברות פרטיות, מה שמקשה יחסית על שמירה על איכות אחידה. עם זאת, בשנים האחרונות נעשו צעדים למיסוד התחום, למשל באמצעות בחינות סינון, וקוד אתיקה ולבוש שהמתורגמנים מחוייבים לחתום עליו.
- בתחום האזרחי – עדיין אין חובה לאספקת שירותי מתורגמנות, על אף שמספר הצעות חוק הועלו בנושא.
- בחקירות משטרה קיימת חובת שימוש במתורגמן בגבית עדות מאדם שאינו דובר עברית. המתורגמן יעלה על הכתב את העדות בשפה שבה נמסרה, העד יחתום על נכונותה, והמסמך יתורגם בכתב לעברית
- בביטוח הלאומי – קבע בג"צ בשנת 2014 כי חובת המוסד לדאוג למתורגמנים לשפה הערבית בדיוני הוועדות הרפואיות במזרח ירושלים. יש לשער שהחלטה זו תשפיע על זימון מתורגמנים גם לשפות אחרות. אגב, בדומה לניסיונות להסדיר את המתורגמנות בתחום האזרחי, גם פה הוגשה הצעת חוק, עוד ב-2009.
- בתחום הבריאות – קובע חוזר מנכ"ל משרד הבריאות כי שירותי הבריאות צריכים להיערך לאספקת שירותי מתורגמנות כאשר הדבר נדרש במהלך השירות והטיפול.
המציאות, כמובן, לא תמיד הולמת את רוח החוק – הרשויות לא תמיד מזמינות מתורגמנים, המתורגמנים לא תמיד מיומנים ובעלי הכשרה, ולכן זכויותיהם של אנשים מול מערכות ציבוריות והחוק נפגעות בגלל פערי השפה (וזה מצריך דיון בפוסט נפרד…)