מכון ברוקדייל פרסם את תוצאות המחקר הראשון בישראל שבדק את רמת הכשירות התרבותית בבתי חולים כלליים.

מממצאי המחקר:

• הציון הממוצע של כלל בתי החולים במדד הכשירות התרבותית הוא נמוך-בינוני (2.24 בסולם 0–4), וטווח הציונים הוא גדול ונע בין 0.7 ל-3.2.
• מניתוח ציוני מדד הכשירות התרבותית עולה כי רמת הכשירות התרבותית של בתי החולים אינה אחידה. כך למשל בתי חולים ממשלתיים הם הכשירים ביותר, אחריהם הציבוריים ולבסוף הפרטיים; בתי חולים שסיימו תהליך קבלת תו תקן של JCI (ארגון אמריקני המתמקד בבקרה של בטיחות החולה) הם ברמת כשירות גבוהה מאחרים; בתי חולים במחוזות דרום ומרכז כשירים יותר מאלה שבצפון ובירושלים.
• המרואיינים ציינו את תפקידן החשוב של הנחיות חוזר מנכ”ל בקידום תהליך ההתאמה התרבותית ואת חשיבות מעורבותם של מנהלי בתי החולים.
• הגורמים שהמרואיינים ציינו כמעכבים את תהליך ההתאמה התרבותית הם קושי בהבנה איך ליישם בפועל את הנחיות החוזר והעדרם של תקן לממונה כשירות תרבותית ושל משאבים ליישום השינויים הנדרשים.

מהממצאים עולה כי מספר כיווני פעולה יכולים לקדם את רמת הכשירות התרבותית: פרסום נספחים לחוזר מנכ”ל הכוללים הגדרות והנחיות ברורות ליישום הסטנדרטים בעניין איכות, תקינה ובקרה; הקצאת משאבים ייעודיים על-ידי משרד הבריאות; איגום משאבים ליצירת תשתית שיתופית של כלים וידע בין בתי החולים; הכנת תכנית עבודה שנתית לבית החולים; הקצאת תקן ממונה ומינוי ועדת היגוי בנושא בתוך בית החולים.

לצורך המחקר נבנו כלים יחודיים – כמותי ואיכותי, שאפשרו למדוד את רמת הכשירות התרבותית ב-35 בתי חולים, וגם להסביר את הגורמים שמקדמים וחוסמים את התהליך. כלי נוסף שפותח מודד את רמת הנגישות הלשונית של שילוט בבית החולים – וניתן להשתמש בו כדי לדעת עד כמה השילוט בארגון שלכם נגיש לדובר שפות אחרות.

אפשר לקרוא את הדוח כולו בקישור הבא (וכפי שתראו, אני הייתי אחד החוקרים השותפים למחקר).